מי אני זוכר שאני?
- אלכס זיו
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 3 דקות
אנשים חושבים באופן רגיל על השאלה:
״מי אני רוצה להיות?״
מבחינת יצירת מציאות השאלה היותר טובה היא:
״מי אני צריך לזכור שאני?״ והסיבה היא:
הזהות העצמית שלנו.
הזהות העצמית שלנו היא המגנט האוטומטי שלנו ליצירת מציאות.
כשאנחנו מסתכלים החוצה אל העולם, אנחנו לא מודעים שאנחנו מביטים על המציאות שלנו דרך פילטר הזהות העצמית שלנו.
אדם שמגדיר את עצמו ביישן, בסיטואציה חברתית, יראה את הסביבה בצורה אחרת, מאדם שמוגדר או ״זוכר את עצמו״ כאדם חברותי, אקספרסיבי, עם נוכחות וביטחון עצמי.
אפילו אם האדם הביישן ״ישאיל״ לכמה רגעים את הזהות העצמית ההופכית, כל עוד הוא יחזיק את הזהות הזאת במודעות, הוא יתנהג בהתאם.
איפה הבעיה?
זה כמו עם הכרכרה של סינדרלה...הקסם הזה של הזהות העצמית שהוא רוצה, יש לו שעון זמן עם תפוגה.
והסיפור הזה מעניין, כי הפיה הלבישה אותה בבגדים של נסיכה, סיפקה לה כרכרה מלכותית, איפור, שיער...וסינדרלה ״השאילה״ את הזהות העצמית הזאת לכמה שעות.
זה לא אומר שהיא לא נסיכה גם בלי זה, פשוט היא זכרה כל הזמן את הזהות העצמית שהנסיבות הכתיבו לה, עד שהפיה השאילה לה זהות חדשה לכמה שעות.
כולנו יכולים להתנסות בזה, במיוחד בסביבה חדשה שלא מכירים אותנו, אנחנו יכולים להשאיל כל זהות עצמית שאנחנו רוצים, לזמן מוגבל.
וכאן הבעיה.
כל עוד אנחנו נמשיך לזכור שהזהות העצמית שלנו היא זאת שהתרגלנו אליה, אנחנו נמשיך להשאיל אותה שוב ושוב ושוב.
ולכן השאלה מי אני רוצה להיות, מצד אחד חשובה עבור כיוון, אך לא אפקטיבית מבחינת הפיכתה לזהות הדומיננטית שלנו.
כדי לעשות זאת, מעבר לכמה שיותר להיזכר בזהות העצמית החדשה שאנחנו רוצים להגשים, באמצעות חזרה על אפירמציות וכניסה להרגשה שזה כבר מי שאנחנו וכמה שיותר לפעול ולהגיב, ולהתלבש ולהיראות כמו ולדבר ולראות את העולם מתוך הזהות העצמית החדשה, אחד הטריקים הטובים הוא:
אתחול המערכת שלנו מתוך הזהות העצמית החדשה.
לא יודע אם שמתם לב, אך בבוקר דבר ראשון כשאנחנו פוקחים את העיניים וחוזרים למציאות, אנחנו עושים מעין אתחול מערכת.
יש איזה רגע קטן שבו אנחנו זוכרים איפה אנחנו ומי אנחנו.
זה הרגע הכי קריטי ליצירת זהות חדשה.
למה?
כי ברגע שאנחנו זוכרים מי אנחנו דבר ראשון בבוקר, מערכת עיבוד החיזוי של המוח שלנו נכנסת לפעולה, והיא כבר יודעת מי אנחנו, מה אנחנו כנראה הולכים לעשות, איך אנחנו הולכים להרגיש, שפת הגוף שלנו, הדיבור שלנו, המחשבות שלנו, הפעולות שלנו...הכל כבר פרוש ומתוכנן 95% מראש ברגע הזה.
מהרגע שנכנסו לדמות, אנחנו על אוטומט של הזהות הישנה שלנו.
ואם רוצים להבין את זה טוב יותר, אז אנחנו משאילים בכל בוקר את הגרסה שלנו מהרגע שאנחנו מתעוררים ועד הרגע שאנחנו הולכים לישון.
והסיבה שאני אומר שאנחנו ״משאילים״ אותה, היא בגלל שבשכבה הראשונה של מי שאנחנו, אין לנו זהות, אנחנו מודעות טהורה.
כל זהות שאיי פעם היתה לנו כולל הזהות הנוכחית, היא מושאלת.
וכשמבינים את האמת הזאת, השאלה המתבקשת היא: למה להמשיך להשאיל זהות שאנחנו לא רוצים, כשאנחנו יכולים לבחור איזו זהות שנרצה?
תחשבו על זה כמו על חנות בגדים להשאלה.
יש כלכך הרבה צבעים וסגנונות לבחירה, ואנחנו כל בוקר משאילים את אותו הבגד שוב ושוב. מי שראה את הסרט ״אווטאר״ זוכר איך הגיבור נכנס לתוך האווטאר, והאווטאר מתעורר לחיים.
אנחנו סוג של נכנסים לתוך האווטאר של הזהות העצמית שלנו בתוך הגוף הזה כל בוקר מחדש בצורה דומה.
פשוט פוקחים את העיניים לתוך האווטאר שלנו, ומתחילים את היום.
אז כאן בשניות הראשונות שאנחנו מתעוררים, יש לנו את ההזדמנות להשאיל את הזהות העצמית הרצויה, ולהתחיל מומנטום חדש מתוך הזהות הזאת.
לשבור את האוטומט היומי.
להכניס לפעולה משהו חדש.
שגיאת חיזוי עבור המוח.
ואם אנחנו עושים זאת כל יום במשך תקופה, המוח שלנו שאוהב חיזוי, מתחיל להאמין לנו שזה מי שאנחנו.
כי אנחנו זוכרים מי אנחנו, דבר ראשון בבוקר.
אך הנה הטריק החסר בטכניקה הזאת שעושה אותה שלמה.
השניות הראשונות של הבוקר שלנו, מתחילות בכמה רגעים האלה לפני שאנחנו נרדמים.
אנשים לא מודעים שאיך שהם קמים בבוקר, נמצא בקשר ישיר עם מי שהם זוכרים שהם רגע לפני שהם נרדמים.
תעשו ניסוי קטן...
לפני השינה, תדמיינו ותגידו לעצמכם שאתם קופצים מהמיטה בבוקר באנרגיה, מניפים את הידיים למעלה, ומתחילים את היום בתשוקה והתלהבות...
איך שתתעוררו, אתם תזכרו את זה, וזה יפעיל אתכם.
בדיוק באותה הצורה,
לפני שנרדמים, דמיינו ותגידו לעצמכם שבבוקר אתם הולכים לקום מתוך הזהות החדשה שלכם. והתחילו ברגע הזה להרגיש ככה.
תשאילו את הזהות העצמית החדשה ותירדמו עם ההרגשה, החשיבה, והאנרגיה הזאת. תזכרו את השאלה הבאה: ״מי אני צריכ.ה לזכור שאני?״ אלכס זיו
