בואו נשים את זה על השולחן: רוב המבוגרים חסרי מוטיבציה או עייפים כי הם עובדים קשה. אני רוצה לתת לכם היום חשיבה מזווית חדשה על הנושא הזה: הסיבה היא שהם לא השאירו בתוכם מקום לילד הפנימי שלהם לשחק. הם קמים בבוקר בתור מבוגרים. חושבים כמו מבוגרים. מודאגים כמו מבוגרים. מתכננים כמו מבוגרים. מחשבים כמו מבוגרים. נלחצים כמו מבוגרים.

היום אני רוצה לתת לכם אנלוגיה חדשה, פשוטה, ופרקטית, שתשדרג לכם את ניהול המודעות ותשומת הלב שלכם לרמות חדשות וגבוהות יותר. אני קורא לה: היער והפרח

במשך שנים אימנו אותנו להקשיב ל "לא". אל תעשו את זה, זה מסוכן, זה לא יצליח, מה יחשבו עלינו? ה"לא" הפך לרעש רקע קבוע, מין זמזום טורדני שחוסם לנו את הדרך למה שאנחנו באמת רוצים. אבל היום אנחנו רוצים להציע לכם להיזכר בגישה אחרת לגמרי, בגישה שהייתה לנו פעם, כשהיינו ילדים. זוכרים איך כילדים הכל היה נראה אפשרי? לא עצרנו לשאול את עצמנו אם אנחנו "מסוגלים" או אם זה "הגיוני". כשהיה משהו שריגש אותנו, פשוט אמרנו לו "כן" חד-משמעי. ופעלנו מיד. זאת האנרגיה של הילדות. אנרגיה שבה אנחנו מאמינים שהכל אפשרי ואנחנו אומרים "כן" למה שמרגש אותנו בלי לתת ל "למה" להפריע לנו. והנה משהו מצחיק מאתמול שממחיש בדיוק את זה:

כולנו מכירים את המרדף הזה, עוד כסף, עוד הצלחה, עוד אישור מהסביבה. אנחנו בטוחים ששם, מעבר לפינה, מחכה האושר. אבל האמת הפוכה: המרדף האובססיבי אחרי ה"עוד" הוא בדיוק מה שמרחיק אותנו ממנו.

תשומת לב היא המשאב האמיתי של החיים. איפה שתשומת הלב שלנו נמצאת שם אנחנו. הזמן שהיא נמצאת שם, הוא הזמן שאנחנו היינו שם. כל דבר שאנחנו עושים מוביל חזרה לתשומת הלב. ולכן כולם רוצים את תשומת הלב שלנו, וכאן הבעיה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לתת אותה לכולם. תשומת הלב שלנו היא בינארית. אם אנחנו נותנים אותה למשהו אחד, משהו אחר לא מקבל אותה. לכן היא כלכך יקרה. אז איך מנהלים את המשאב האמיתי של החיים?

המוח שלנו לא רוצה שנצליח, הוא רוצה שנהיה צפויים. זה כמעט הפוך מכל מה שאנשים חושבים. המוח לא מתגמל הצלחה, הוא מתגמל חיזוי נכון. אם אתה רגיל לדחות דברים, המוח מצפה לזה. כשאתה פתאום פועל אחרת, זה מרגיש מוזר. זו הסיבה ששינוי מרגיש "לא טבעי" בהתחלה. יש כאן רעיון מצוין, והוא אפילו יותר עמוק ממה שהוא נראה במבט ראשון.

מהו הטריק הפסיכולוגי שגורם למוח שלך להאמין שאתה אדם חדש? יש כאן טריק פסיכולוגי די מדהים שעובד עם מנגנון מאוד בסיסי של המוח. הטריק הוא פשוט:

היום אני רוצה להציע לכם שיטה של איך להיכנס לכל מקום ולהרוויח ממנו. המדיה החברתית היא חלק מחיינו, יש בה הרבה פלוסים והרבה מינוסים. אני נכנס למדיה החברתית בעיקר ללמוד על דברים חדשים ולהתעדכן בדברים שמעניינים אותי כמו טכנולוגיה, מדע ותודעה. זה הסיגנל, ה״אות״ שאני רוצה להשיג. אך כמובן הרעש שם, גובר על הסיגנל, ולפעמים המחיר של להתעדכן גבוה מידי בכמות המידע בתדר נמוך שיש שם. הנה מה שעובד עבורי: לפני שאני נכנס לשם אני יוצר כוונה (intention) ומצהיר לעצמי את הדבר הבא:

התחילו להתהלך בעולם במציאות שלכם כשווים. אף אחד לא מעליכם. זה מיישר את התדר שלכם עם האמת של היקום. כולנו אנרגיה אחת שמפוצלת להמון גרסאות; אף אחד פה לא שווה יותר מהאחר. התחילו להסתכל לאנשים בגובה העיניים. לא משנה אם יש להם יותר כסף, מעמד חברתי, מראה "יפה" יותר או תארים – זה פשוט לא משנה. ברגע שאתם מרגישים "פחות" ממישהו, אתם יוצאים מסנכרון עם היקום.

למה אנחנו מרגישים מרוקנים למרות שאנחנו עושים הכל נכון? במאמר היום תגלו מדוע המוח שלכם מריץ תוכנה של המאה ה-21 על חומרה מתקופת האבן, ומה באמת שואב לכם את האנרגיה. מכירים את את האמרה: ״השוואה היא גנב השמחה״? (תרגום מאנגלית: comparison is the thief of joy) האמרה הזאת מתייחסת להשוואה של עצמנו מול אחרים. מבחינת מראה, כסף, סטאטוס, יכולות, אפילו מדד האושר. זאת תכונה אוניברסלית עם אפקט שלילי שפוגע בשמחת החיים. במיוחד היום כשכולם משתפים ״מצגי שווא״ של כמה שהחיים שלהם יותר יפים משלנו עבור לייקים ועוקבים. מה שאני רוצה לחדש במאמר הזה, זאת השוואה נסתרת שמתרחשת כל הזמן ברקע.

המאמר היום קצת שונה והוא מדבר על איך להשתמש בטכנולוגיה של היום עבור התפתחות אישית. כולם משתמשים ב-ChatGPT וב-Gemini כשיחה חד-פעמית. שאלה. תשובה. ושוכחים. אני רוצה לשתף אתכם דרך מדהימה שאני משתמש בצ׳אטים האלה.

במאמר הקודם הבנה חדשה למוטיבציה דיברתי על לופים פתוחים שמרוקנים אותנו מאנרגיה ומורידים לנו את רמת המוטיבציה. היום אני רוצה להרחיב על הנושא ולתת לכם אלגוריתם מחשבתי ש יאפשר לכם לסגור לופים מחשבתיים פתוחים באופן מיידי.