Search this site

הטכניקות ל יצירת מציאות  דרך דמיון מבוססות על רעיון אחד פשוט: לדמיין את מה שאתה רוצה כאילו זה כבר קורה. לא בעתיד. עכשיו. לייצר בגוף את ההרגשה של “אני שם”, למרות שכרגע אתה פה. וכשזה מצליח במיוחד אם זה דמיון שגורם לנו להרגשה מאוד טובה, יש תחושת אופוריה. הגוף מרגיש את זה. כולנו מכירים את הטכניקה עצמה, אך יחד עם זה ישנה בעיה שיכולה לבטל את כל עבודת הדמיון המעולה שעשינו. ורובינו עושים את זה או לפחות עשינו את זה כמה פעמים לעצמינו. דמיינו משהו נפלא, חווינו אותו כמציאות בדמיון, אך זה לא התגשם ואפילו לא התקדם. אז איפה הבעיה? על זה בדיוק אני רוצה לדבר במאמר הזה.

האם זה מריח כמו נוסיבו? כולם מכירים את אפקט הפלסיבו, זה חלק בלתי נפרד מניסויים מדעיים כשרוצים לאשר תרופות חדשות. קבוצה אחת מקבלת כדור דמה ללא חומר פעיל ובודקים האם הקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית קיבלה תוצאות טובות יותר באופן משמעותי מהקבוצה שקיבלה את המזויף. וכמובן שאם הפלסיבו עובד טוב כמו התרופה האמיתית והרבה פעמים טוב יותר, אז היא לא רלוונטית, כי היא לא באמת משפיעה, ומה שמשפיע זאת האמונה של האדם שזה משפיע. הניסויים האלה הוכיחו את הכוח שיש לציפייה ואמונה שמשהו שאנחנו מקבלים הולך לשפר את המצב שלנו. מצב שני יש את ההפך מפלסיבו שלא מדברים עליו כמעט, ואני רוצה היום דווקא כן לדבר עליו כדי לשחרר אתכם מכל מיני אמונות שמגבילות שמשבשות כל מיני חוויות בחיים, והם בסך הכל פלסיבו הפוך...נוסיבו. כלומר, האמונה ש״זה״ עושה לכם לא טוב, היא זאת שעושה לכם לא טוב ולא הדבר עצמו. דוגמה קלאסית היא אם אדם יאמין שבטעות הוא שתה רעל, הוא יתחיל מיד להרגיש את ההרעלה. והגוף שלו יגיב בצורה דומה לזאת שהוא מגיב אם הרעל היה אמיתי. איפה זה פוגש אותנו?

המאמר הזה עוסק באיך האבולוציה נתנה לנו כיסא חשיבה והפכנו אותו לספה עמוקה. האבולוציה העניקה לנו כיסא, מקום זמני לעצור בו ולחשוב. אנחנו, בני האדם, שדרגנו אותו לספה. כורסה רכה, עמוקה, מפתה, אבל גם ממכרת. המאמר הזה עוסק בדיוק בזה: איך נלכדנו בתוך הראש שלנו, ואיך יוצאים משם. מוכנים? הזדקפו על הכיסא ובואו נתחיל...

אני רוצה לתת לכם היום מסר חשוב שאפקטיבי במיוחד בתקופות מאתגרות בחיים. לכולנו יש תקופות של עליות וירידות זה חלק מהמסלול. אך מה ששמתי לב אליו הוא זה: אנשים נתקעים יותר זמן ממה שהם צריכים בירידות, בבעיות, וגורמים להן להישאר, הפוקוס העודף מוסיף אליהם אנרגיה מאותו הסוג כשזה בהחלט מיותר כשתבינו את מה שאני רוצה להעביר לכם היום. בואו נראה את זה כך...

אני רוצה לשתף אתכם היום רעיון פרקטי ואפקטיבי שעלה לי במהלך מדיטציה. מי שהתנסה במדיטציה יודע שגם במהלך מדיטציה מחשבות אוטומטיות ממשיכות לבוא, אך ההבדל הוא שקל לצפות בהן ויותר קל לנווט אותן לאן שאנחנו רוצים או לנקות אותן החוצה מהמודעות שלנו. הרעיון שאני רוצה להעביר לכם משפיע על כל חלק במציאות שלנו וכדי שתבינו אותו אני רוצה להכניס אתכם לחוויה קטנה בתוך המודעות שלכם. מוכנים? בואו נתחיל : )

דברים שלא ציפינו או לא רצינו כל הזמן מתרחשים ויתרחשו, זה לא בשליטה שלנו. איך שאנחנו מגיבים לזה, זה בשליטה המלאה שלנו. המכאניקה של לא להיות מרוצה באופן קבוע היא זאת:

אם אתם מרגישים שאתם חוזרים שוב ושוב על אותן התגובות כמו דחיינות, סטרס, כעס, הימנעות, למרות שאתם רוצים להשתנות, זה לא בגלל חוסר כוח רצון. זו פשוט תכנית אוטומטית שהמוח שלכם מפעיל.

אני רוצה לתת לכם היום תרגיל לא שגרתי, אך מאוד אפקטיבי. מה התרגיל יתן לכם? הוא יחשוף בפניכם את הליבה של סדר העדיפויות הכי נכון בחיים שלכם. ופלוסים קטנים נוספים כמו, שמחת חיים, לזרוק את הדאגות לפח, להיות יותר עצמכם, לחיות! מוכנים? בואו נתחיל...

אני רוצה להציג לכם את הקונספט של לעקם את העולם כלפי עצמינו.

אתם יושבים בשקט, נהנים מרגע של שלווה, ופתאום, מחשבה טורדנית צצה משום מקום ומשתלטת עליכם. נשמע מוכר? לפעמים מספיקה מחשבה אחת קטנה כדי להפוך יום נהדר ליום מלא בדאגות. המצאתי טריק שעוזר למחוק את המחשבה הזאת דיי בקלות ואני רוצה להציע לכם לנסות אותו בתקווה שהוא יעבוד טוב גם עבורכם.

אנחנו האויבים הכי גדולים של עצמינו. זאת אחת ההבנות הגדולות של החיים. היוניברס רוצה לתת לנו הכל, לעשות לנו טוב, אך אנחנו מקבלים ממנו את מה שאנחנו נותנים. היקום זאת מערכת פידבק תמידית שמחזירה לנו בחזרה את מה שאנחנו נותנים תחילה.

כשאנחנו נמצאים במצב ״לא אידיאלי״, באתגר שאנחנו מנסים לפתור, בבעיה שאנחנו מנסים לצאת ממנה, אנחנו לא מודעים לכך שיש תמונה או תמונות בדמיון שלנו שמתארות את המצב שממנו אנחנו מנסים לצאת.