אנשים רגילים להיות מבואסים בלי סיבה…הנה קונספט חדש: שמחים בלי סיבה!

המידה שאתה מאמין שמשהו יקרה, שווה למידה שאתה מוכן לשחרר את זה ולתת לזה לקרות לאחר שדמיינת שזה יקרה.

הוידאו שאני רוצה לשתף אתכם הוא אחד האוהבים עלי בכל הזמנים. אני כלכך מכיר את ההרגשה הזאת. הייתי בה כלכך הרבה פעמים כשהייתי צריך לקבל אומץ! וזה בדיוק מה שהרגשתי ומה שעשיתי. יש פה את המתכון המושלם לקבלת אומץ לעשות הכל! ולא צריך לחשוב יותר מידי...רק לנסות להרגיש את מה שהיא מרגישה...להיכנס לתוך המיינדסט המופלא הזה...והאומץ לעשות דברים יופיע! הנה הוידאו:

אני רוצה לשתף אתכם היום משהו ששווה לחשוב עליו. לא כולם מודעים לזה או מוכנים להודות בזה, אך הנה האמת: כל אחד מאיתנו מנסה להוכיח בדרך זו או אחרת שהוא שווה משהו למישהו בעולם הזה. זאת פעילות לא מודעת שכולנו עוסקים בה בדבקות בשלבים שונים בחיינו. זה מביא לנו הרבה סטרס מיותר שצורך אנרגיה שיכולה להיות מנותבת בצורה אינטליגנטית יותר למקומות איכותיים יותר. וכשאנחנו נעשים מודעים למנגנון הזה וחושפים אותו, אנחנו יכולים סוף סוף לנשום עמוק, להוציא אנחת רווחה, ולהירגע לתוך עצמינו, בהבנה הגדולה הבאה: שאין לנו מה להוכיח לאף אחד…

כשאנחנו עושים את הדברים המוכרים לנו, חושבים את אותן המחשבות, עושים את אותן הרוטינות, אנחנו תוקעים את עצמינו בתוך מעגל הדברים המוכרים.

אני רוצה לתת לכם היום אנלוגיה מיוחדת מעולם המדע של איך להגשים מציאות ולהצליח באמצעות רתימת המימד הפיזי התת חלקיקי - הקוואנטי לכל מה שאנחנו רוצים להשיג. כיום, חברות הטכנולוגיה המובילות בעולם עובדות על הדבר הבא בעולם המחשבים, והוא המעבר ממחשבים דיגיטליים למחשבים קוואנטיים.

הנה מחשבה הפוכה ומאוד יעילה... המטרה היא לגרום לנו להתבוננות חדשה ואינטליגנטית על כל מידע כך שנוכל לתת פתרונות נכונים, אמיתיים ואיכותיים יותר. ההנחה הבסיסית שעלינו ״לשחק״ איתה היא זאת:

למודעות יש שני מצבים, מצב האחד ומצב האפס. וזה כמו שני הילוכים מרכזיים, המצב האחד הוא אוטומטי, והמצב השני האפס, הוא ידני. את הילוך האוטומטי כולם מכירים והוא ההיצמדות האוטומטית של המודעות שלנו לאובייקטים.

Fear ends with ACTION דאגות ופחדים יכולים להימשך לנצח, עד שבאה פעולה ומוחקת אותם בשניה. למה זה נכון? פחד מסוג של דאגות עתידיות של ״מה יהיה?״ מאלץ את המודעות שלנו לייצר סימולציות דמיוניות ספקולטיביות של מה שיכול לקרות ולחוות אותן כאילו שהן אמיתיות. עכשיו ש״טעמנו״ בדמיון ממה שאנחנו לא רוצים שיקרה כמובן, אנחנו תקועים בהווה במצב ביניים שלא מוביל לשום מקום. מצב הביניים הזה הוא אזור הדאגות והפחדים. אפשר לשהות בו הרבה זמן, יותר מידי זמן, ואפשר לעשות משהו אחר, יותר חכם...

קיימות שתי גישות עיקריות לחיים, מנטליות הקבצן ומנטליות המלך. רוב האנשים מתהלכים בעולם במנטליות של קבצנים. מנטליות של קבצן זאת גישה של: "אני צריך משהו ממישהו ואני תלוי בו, בה ובהם". באנגלית קבצן זה Beggar וזה מגיע מתוך המילה Begging שזה להתחנן. העולם מלא באנשים בעלי תודעת קבצנות שמתחננים בצורות שונות עבור מה שהם רוצים להשיג. מהם הסממנים של מנטליות הקבצן: חוסר באותנטיות – הם מתחנפים והופכים לפליזרים ולשחקנים כדי למצוא חן בעיני בעלי "הכוח" שיש להם משהו שהם רוצים מהם. הם יסבלו חברת אנשים שהם לא ממש אוהבים, וינסו להתחבר אליהם ולהיות חברים שלהם כשברמה האישית, הם בכלל לא מתחברים אליהם, ואם לא היה להם את מה שהם רוצים מהם, הם בכלל לא היו מבזבזים שנייה אחת עליהם. מתחילים לזהות את האנשים האלה? וזה לא באמת האנשים, אלא המצב התודעתי שאנשים האלה נמצאים בו. חוסר מודעות לכך שהם בעצם מלכים ששכחו מי הם. המאפיינים של המנטליות הזאת הם חוסר שקט, מתח, וויתור על ערכי יסוד, וויתור על אותנטיות ואמת אישית. לעומת זאת קיימת מנטליות הפוכה שהיא מנטליות המלך. זוהי מנטליות שמודעת לתכונות האלוהיות שיש בנו ליצור לעצמינו את המציאות ולהגשים את החלומות שלנו. אנשים בעלי מנטליות המלך מודעים לכך שהם אינם תלויים באנשים אחרים, באף אחד אחר, אלא קודם כל רק בעצמם. הם לא מתחננים לאף אחד, לא מתחנפים, לא חומדים את מה שיש לאחר, לא מקנאים… הם יוצרים לעצמם את מה שהם רוצים מתוך ידיעה שהם מסוגלים לעשות את זה. ובגלל שהם בטוחים ומאמינים בעצמם, הם כל הזמן נעים קדימה בצמיחה מתמדת, והיקום דרך אנשים וסיטואציות שהוא רוקם עבורם, פותח עבורם את הדרך להגשים את החלומות שלהם. זאת מנטליות שאינה תלויה במה שיש לך, אלא במי שאתה. אנשי מנטליות המלך הם מלכים ומלכות בהרגשה שלהם. הם אנשים שיודעים מי הם ומה הם רוצים, הם אנשי עשייה שעושים הרבה ומדברים מעט. אלה הם המלכים והמלכות האמיתיים שמתהלכים בינינו! אנשים שנמצאים ברמת מודעות של מלכים. מלך לא מתחנן לאף אחד, מלך מאמין בכוחות שלו ליצור את מה שהוא רוצה בדרך הייחודית שלו. התבוננו על הגישה שדרכה אתם פועלים כשאתם מנסים להשיג את מה שאתם רוצים, האם אתם מתנהגים כמו מלכים או קבצנים? האם אתם מרגישים חסרי יכולת ומנסים להתחנן לכל מיני "בעלי כוח" שיעזרו לכם, האם אתם מנסים להתחבב עליהם למרות שלא באמת הייתם בוחרים אותם כחברים מתוך "אהבה טהורה"? האם זה רק אינטרס? או שאתם יוצאים לדרך ליצור את מה שאתם רוצים עם מה שיש לכם כרגע כשבלבכם אמונה חד משמעית שאתם הולכים להשיג את זה? בתחילת דרכו הראפר ג'יי זי לא הצליח לקבל חוזה הקלטות, אז הוא הקים חברת תקליטים והחתים את עצמו. אני אוהב את צורת החשיבה הזאת, אנשים גדולים לא מחכים לאף אחד! אלה הם אנשים בעלי מנטליות המלך. ג'יי זי אמר ששתי האופציות שהיו לו היו או להיכנע ולוותר על החלום, או לפתוח חברה עצמאית ולנהל את עצמו. אז הוא היה גם הזמר וגם המנכ"ל של החברה – בו זמנית…המנכ"ל המזמר : ) היום הוא השם הכי גדול בתעשיית המוסיקה, כשהזמרת ריהאנה חתומה אצלו (הוא גילה אותה), אלישיה קיש וביונסה. מנטליות הקבצן אומרת: "ניסיתי והם לא רצו לעזור לי…אז מה נשאר לי לעשות?" מנטליות המלך אומרת: "איתם או בלעדיהם אני מתקדם הלאה להגשמת התשוקה שלי!" עבור מנטליות המלך העזרה של האחרים היא רק פלוס, אך לא העיקר. הם מסתמכים רק על הכוחות של עצמם, על המלכות שבתוכם. הם לא מתחננים לאף אחד, הם נשארים נאמנים לאמת שלהם, לערכים שלהם, הם נשארים אותנטיים וזה מה שמנחה אותם בכל בחירה. עם מנטליות של קבצן לא ניתן להגיע רחוק, כי "קבצן" ניזון מכוחם של אחרים. עם מנטליות של מלך אפשר להגיע הכי רחוק שאפשר, כי "המלך" ניזון ממקור הכוח האינסופי שבו. זה הבדל קטן בגישה, שעושה את כל ההבדל בחיים. ואני רוצה לומר לכם מניסיוני האישי, רק במנטליות של מלך ניתן ליצור מציאות בצורה אפקטיבית ובדרך פלאית והרמונית. כי במנטליות של מלך אנחנו מסונכרנים עם היקום ופועלים יחד איתו. במנטליות של הקבצן אנחנו יכולים להיות באשליה לכמה רגעים שאנחנו מתקדמים, אך זה מגיע עד למרחק מסוים ואז למבוי סתום. אנחנו יכולים לחיות כקבצנים בחיים ואנחנו יכולים להיות מלכים, הבחירה בידנו…היא תמיד הייתה בידינו…ותמיד תהיה! בכל רגע אנחנו יכולים להחליף את בגדי הקבצן לבגדים של מלך…ללבוש את המלכות שלנו מבפנים ולצאת לדרך. מבלי לחכות לאף אחד… הקבצן מחכה לנדבות של אחרים או מנסה לעשות טריקים ותחבולות… המלך פועל! והוא פועל מהלב, ביושר אישי, בנאמנות לערכים שלו, באותנטיות…הוא צועד בראש מורם בידיעה שכל העולם הוא הממלכה שלו…והוא רק צריך להתחבר למלכות שקיימת בתוכו. מי שמרגיש מלך, נהיה מלך. או יותר נכון,  מי שמרגיש מלך, הוא מלך. זאת קריאה מכאן ממני עבור כל המלכים והמלכות שנמצאים שם…להתעורר! אלכס זיו

ההורמון האחראי של מוטיבציה הוא דופמין. מעבר ללמידה באמצעות מערכת שגיאת חיזוי תגמול  (RPE) הדופמין עושה משהו נוסף שלא הרב היודעים עליו. הוא מפעיל גם את אזורי התנועה במוח. מהסיבה הפשוטה, אם יש משהו ששווה להשיג אותו, אנחנו צריכים לנוע לקראתו, אנחנו צריכים לזוז לשם. אך שימו לב, זה יכול לעבוד גם בצורה הפוכה. אם אנחנו מתחילים לנוע, להיות פעילים, לעשות דברים, המוח יתן לנו דופמין, יתן לנו מוטיבציה, כי אנחנו עובדים עליו (באמצעות תנועה) לחשוב שיש משהו ששווה להשיג. אנחנו בתנועה = יש משהו שווה להשיג = שחרור דופמין = מוטיבציה זה כמו כשהורמוני ההרגשה הטובה משוחררים, זה גורם לך לחייך. ואם אתה מחייך, אתה גורם לשחרור של הורמוני הרגשה טובה. המערכת עובדת לשני הכיוונים. ואחת הסיבות המטופשות שאין לאנשים מוטיבציה...היא בגלל שהם לא בתנועה. הם יושבים על כיסא רוב היום, באותה התנוחה, מול מסכים...חיישני התנועה לא מזהים שהם בתנועה. אין תנועה = אין משהו ששווה לנוע לקראתו = חוסר מוטיבציה. אנשים מחכים שמשהו יתן להם מוטיבציה ואז הם יזוזו. אך הם יכולים להמשיך לחכות עוד הרבה זמן...כי ההמתנה הזאת פועלת הפוך, והם חווים חוסר מוטיבציה ככל שהם ממשיכים לא לזוז. אז מה עושים? עושים! עובדים על המוח באמצעות תנועה. והדבר הכי קל והכי זמין ומהיר זה פשוט לשים מוסיקה קצבית, לקום מהכיסא ולרקוד. תנסו את זה ותראו איך אתם מקבלים מוטיבציה באופן מיידי. המוח מזהה כניסה לתנועה, והוא מגיע למסקנה שיש משהו ששווה להשיג אותו, אפילו שהוא לא יודע מה, התנועה עצמה, גורמת לו לשחרר דופמין. וזה בדיוק הפוך ממה שאנשים עושים בדרך כלל. כשאין להם מוטיבציה, הם פשוט ממשיכים לשבת שם ולחשוב... הדבר הכי זמין זה לקום, לקפוץ, לרקוד, לנוע מפה לשם...להיכנס לתנועה. לסדר דברים, לנקות, להשלים משימות...להתחיל לזוז. כמה רגעים כאלה של התנעה של תנועה...והמוטיבציה חזרה. זה מאמץ קטן בהתחלה, לקום ולעשות, אך מהר מאוד כשהדופמין משתחרר, זה מתחיל להרגיש חסר מאמץ. ומכאן המומנטום נמצא בצד שלנו. יש לנו דופמין, שנותן לנו אנרגיה, לעשות דברים. זה הרגע שבו אנחנו מנצלים את המומנטום ומתחילים לעשות דברים. מוטיבציה ותנועה הם צמד...שלא הרבה מודעים אליו. נסו להיזכר לרגע באנשים עם הכי מוטיבציה שאתם מכירים... הם יושבים על כיסא במשך שעות וחושבים מאיפה לקבל מוטיבציה? או שהם קלים, קפיציים, נמרצים, זזים, כל הזמן בתנועה... הם בתנועה כי יש להם מוטיבציה, יש להם מוטיבציה כי הם בתנועה. הטריק המהיר למוטיבציה? לקום! ולזוז. תנועה גורמת למוח לעבור ממערכת ברירת המחדל (חשיבה מוגברת על עצמך ועל החיים שלך, הרצת סימולציות מחשבתיות) למערכת המשימה החיובית (פוקוס על המציאות האמיתית שלפניך ומסביבך...חיבור לעכשיו). כשמערכת המשימה החיובית פעילה ויש דופמין, יש תנועה, יש מוטיבציה. פשוט להתחיל לזוז...ריקוד, קפיצות במקום, הליכה, לסדר דברים...להיכנס לתנועה כדי לקבל בוסט של מוטיבציה. זה עובד תמיד. כי זאת מערכת פיזית בסיסית של המוח. תשתמשו בהאק הזה של המערכת לטובתכם! אל תחכו יותר למוטיבציה...תתחילו לזוז והיא תופיע. זה המומנטום שאנחנו צריכים כדי להרגיש טוב ולעשות טוב לעצמינו ולאחרים. אלכס זיו

המוח שלנו מייצר סימולציות שאנחנו קוראים להן מחשבות. אנחנו מסוגלים לחשוב קדימה אחורה, למעלה, למטה ואפילו לצדדים. אך יחד עם היכולת המופלאה הזאת, יש איזה באג קטן שנקרא מחשבות שליליות. וכן יש איתן בעיה. ואנחנו כמנהלי מערכת המחשב המוחית שלנו חייבים ללמוד כיצד לפתור את הבעיה הזאת. היום נלמד כיצד באמצעות מחשבה אחת אפשר לשחרר מחשבות שליליות.