במקום לשאול מהן מאה הפעולות שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות דבר אחד, עלינו לשאול מהי הפעולה האחת שתשנה מאה דברים. הנה מה שחכם בשאלה הזאת, גם אם לא נמצא משהו אחד שיזיז מאה דברים, רק המחשבה על למצוא את הדבר האחד שהכי משפיע על התוצאה שאנחנו רוצים להשיג, זה כבר יקדם אותנו בהרבה, כי זה גורם לנו לחשוב מעקרונות ראשונים. בעולם התודעה, מצאתי שהדבר האחד שמזיז מאה דברים או אפילו את כל העולם, זה התדר של המודעות שלנו. התדר הנכון הוא הדבר האחד שמזיז מאה דברים.

הדמיון שלנו יוצר מציאות. אין משהו שהאדם יצר שלא התחיל בדמיון. כל רעיון עובר תחילה בדמיון לפני שהוא מתממש במציאות. אך מה שרוב האנשים חושבים עליו כדמיון, זאת היכולת ליצור יצוג ויזואלי של משהו במודעות. כמו על מסך מחשב, רק ללא מקלדת או תוכנה, פשוט לעצום את העיניים והנה זה מופיע על המסך. עצמו את העיניים, ודמיינו לשנייה תפוח. ראיתם אותו? איך עשיתם את זה בלי מחשב, מקלדת ותוכנה גרפית? פשוט חשבתם על תפוח, ונתתם למוח פקודה לצייר אותו על מסך המודעות, והנה התפוח הופיע. זאת הרמה הראשונה של הדמיון. היכולת ליצור תמונה יש מאין על מסך המודעות שלנו. בואו נעבור לרמה השניה:

יש לנו שתי אפשרויות לזוז. האחת היא תזוזה פיזית, השניה היא תזוזה במודעות. האפשרות הראשונה מובנת מאליה, אנחנו עושים את זה מבלי להיות מודעים אפילו שאנחנו עושים את זה. השניה, ממש לא מובנת מאליה, חשובה ביותר ואנחנו לא עושים אותה מספיק, ועל זה המאמר הזה.

הדרך לשמור על מומנטום יצירתי והתקדמות היום נעסוק בפרספקטיבה שמחזירה אותנו למומנטום יצירתי איך להישאר בתנועה, בעשייה ובהתפתחות בכל תחום בחיים. הטעות: הצבת הערך העצמי על האובייקט אחת התבניות הנפוצות שראיתי אצל אנשים, וגם אצלי בעבר, היא לשים את הערך העצמי שלנו על אובייקט - רעיון, מוצר, יצירה, במקום על המקור, על המנוע שמייצר את כל זה: המודעות שלנו.

מי לא מכיר את הרגע הזה? הדברים הולכים הפוך ממה שרצינו או ציפינו. רצינו א׳ – קיבלנו ב׳. היינו במצב רוח טוב, המומנטום החיובי התחיל להיבנות ו... הופ. משהו צץ ושבר את הכל. עכשיו המומנטום הפוך. במקום לרוץ קדימה, אנחנו מרגישים שאנחנו נדחפים אחורה או נתקעים בבוץ. כל ניסיון לצאת רק מעמיק את התקיעות. זו הדרמה האנושית, וזה נורמלי לגמרי. כולנו מכירים את זה. אבל השאלה שלי היא כזאת: האם יש טריק קטן (ואפילו קצת "טיפשי") שיכול להוציא אותנו מהמצב הזה בשניות? התשובה היא כן. וזה כל כך קל, שזה מצחיק כמה מיותר לסבול ולהישאר תקועים במצב שאפשר לשנות ברגע. תפסיקו להתאהב במאמץ הרבה אנשים אוהבים להתפאר ב״תהליך״, בסבל שהם עברו עד שהם הצליחו. אשת עסקים אחת אמרה לי פעם משהו שהרגיש כמו סטירת התעוררות לפנים: ״אף אחד לא באמת מתעניין במאמץ שעשית וכמה סבלת בדרך... הדבר היחיד שמעניין זה התוצאות שיש לך להציג. אל תציג את המאמץ, תציג את התוצאות.״ זו גישה חכמה וכל כך אמיתית. כולנו מכירים אנשים שמתגאים במאמץ שהם עשו, אבל בתכל׳ס איפה התוצאות? הגיע הזמן להפסיק להיות רומנטיים כלפי המאמץ, ולהתאהב בתוצאות. אם יש לך מומנטום חיובי והתנגדות צצה (והיא תמיד תבוא), היא יכולה להכניס אותך ללופ של מאמץ מיותר שיחזיר אותך אחורה. מה שווה המאמץ הזה? מה נותן לך הניסיון לנצח את ההתנגדות בכוח, כשאפשר פשוט לפרק אותה בשניות? ברוח הדברים האלה, אני רוצה לתת לכם את הטריק שמצאתי. טריק שמייצר תוצאות, לא מאמץ. מלכודת המראה הנה הקטע עם התנגדות: האינסטינקט האוטומטי שלנו הוא לנסות להתנגד להתנגדות . לנסות להיות חזקים יותר ממנה. אך כשאתה מתנגד להתנגדות, אתה עושה רק דבר אחד: אתה מעמיק אותה. אתה יוצא מהתדר הנקי של היצירה שהיית בו, ונדבק לתדר שאתה לא רוצה להיות בו. אתה חושב שאם תתנגח בו, הוא יישבר. אבל העולם הזה הוא מראה של המודעות שלנו. כשאנחנו מנסים לריב עם המראה היא רבה איתנו חזרה, והיא לא מתעייפת. מישהו כאן הולך להישבר, ואנחנו יודעים מי זה הולך להיות. אתה חושב שאם תתעצבן על ההתנגדות היא תיכנע ותברח, אבל ההפך הוא הנכון: ככל שאתה מגיב רגשית להתנגדות, היא הופכת לחזקה יותר. היא מתגבשת ונהיית מכשול אמיתי מבטון, כשרק לפני רגע היא הייתה סתם רעיון רנדומלי חלש. המילה שמפרקת התנגדויות אז מצאתי טריק שעובד כמו קסם. ממש אלכימיה. מילה אחת קטנה שממיסה התנגדות מהר כמו שקרח נמס בשמש. המילה היא:

הנה סיטואציה שוודאי חוויתם את אחת מהגרסאות שלה... הבית שלכם מבולגן, יש כלים לא שטופים בכיור, חפצים על הרצפה, פח הזבל מלא, ריח לא נעים, נעליים זרוקות בכניסה לבית... אתם לבושים בבגדים נוחים אך לא יפים במיוחד...כאלה של היום יום כשאף אחד לא רואה אתכם... פתאום אתם מקבלים שיחת טלפון ממישהו חשוב מאוד, מישהו ברמה, מישהו שאתם מעריכים ולא ראיתם הרבה זמן או שזה אפילו מישהו שבא לבדוק הזדמנות עסקית אתכם...בקיצור זה מישהו ברמה גבוהה. הוא מודיע לכם שבעוד 20 דקות הוא אצלכם...

בכל דבר שאנחנו מנסים לצמוח בו יש רגע שבו הכול נתקע. זה הרגע שבו אנחנו מרגישים כאילו אנחנו רצים ונתקעים בקיר שקוף שלא מאפשר לנו להתקדם. וזה בדיוק האזור שבו רוב האנשים מוותרים ומפסיקים. אך היום אני רואה להביא את המודעות שלכם לרמה גבוהה יותר ולהסביר שנקודת ההתנגדות היא רק דאטה פוינט - נקודת מידע. נקודת מידע של מה? שהגענו לגבולות האזור המוכר לנו, ומכאן כדי להתקדם עלינו לעדכן או לשנות משהו. והנה המיינדסט הנכון:

השינוי האחד הזה יכול לשנות לכם את המציאות. להפוך לדמות הראשית בחיים שלכם. זה לא קשה ולזה לא קל...זה ״קליק תודעתי״. לא עוד הבנה אינטלקטואלית, אלא מעבר פנימי שמתרחש בשנייה. במאמר הזה אני אכניס אתכם למיינדסט של הדמות הראשית במשחק. אני אתן לכם הרבה הזדמנויות שיכולות לייצר את ה״קליק״ הזה עבורכם. כל הדמויות הראשיות מוכנות? בואו נתחיל...

תחשבו לרגע על משהו שאתם מנסים לשנות כבר דיי הרבה זמן ולא מצליחים. כמה זמן אתם חושבים שזה יקח? מה אם אומר לכם שאני יודע בדיוק כמה זמן זה יקח לשנות את זה. הנה כמה זמן יקח: זה יקח לכם בדיוק את מידת הזמן שאתם נותנים לזה. בואו נבין למה... אני אתחיל בדוגמה אמיתית שתמחיש מושג חדש שאני רוצה שתזכרו שנקרא: קיפול הזמן

אני רוצה להציג לכם שינוי מיינדסט שהוא גיים צ'יינג'ר אמיתי . בכל פעם שאתם תופסים את עצמכם אומרים: ״זה קשה״ החליפו את זה ל - קושי = Workout יש פה הזדמנות לאימון טוב. מי שעושה ספורט או שיש לו יכולות או כשרונות שהוא פיתח יודע מה החשיבות של אימון להתקדמות. אימון עושה אותנו טובים יותר. וכך בדיוק צריך לחשוב על קושי כדי להפוך אותו לאימון שעושה אותנו לטובים יותר. אני אתן לכם דוגמה,

לימדו אותנו שצריך לחשוב לפני שעושים. וזה נשמע הגיוני. אך הנה הבעיה עם האמרה הזאת: עודף מחשבה הוא הגורם שמבטל את הפעולה. ככל שאנחנו יותר חושבים על זה, ולא פועלים בטווח זמן מסוים, הסיכויים שנעשה את זה הולכים ופוחתים. ככל שהזמן מהמחשבה לפעולה מתקצר – הסיכוי שזה יבוצע גדל.

אני רוצה להציג פניכם רעיון שימושי ביותר שאני משתמש בו ביום יום, אני קורא לזה - ניתוב מחדש Re-ROUTING. הנה הדוגמה הכי פשוטה לזה: