דוושת התאוצה

אני רוצה לדבר אתכם היום על קונספט כלכך פרקטי וחשוב, שאין דרך אחרת להסכים איתו, מאשר לנסות ולהתנסות ולראות איך זה עובד עבורכם. מה קורה בשניות שבין ההתלהבות לפעולה? ולמה דווקא הפחד הוא סימן להאיץ קדימה, ואיך להפוך "כן!" לפעולה מיידית.

הקונספט הוא כזה:

כולנו חושבים על פחד כמשהו שעוצר, כמו איזה דוושת בלימה שאומרת לך סטופ! אל תתקדם. לך למקום אחר, תחזור אחורה, תחשוב על כל הסיטואציות המדאיגות, שכמובן רק מוסיפות לאלמנט העצירה של הפחד.

על איזה סוג של פחד אני מדבר?

הנה הסיטואציה:

משהו מלהיב אתכם, אתם מקבלים את האנרגיה, את הדופמין לעשות ואומרים כן!!!

מהכן הראשוני עם ההתלהבות ועד העשייה יש חלון של כמה שניות שבהם הפחד יכול להיכנס פנימה, ולהתחיל לשכנע אתכם אחרת.

זה מתחיל מכן!!! ופתאום עובר לכן!!? ואחר כך לכן!??

ואז לכן???

אם לא פשוט עושים את זה, הספק נכנס, הדאגות נכנסות, המוח האנליטי שחושב על כל מה שיכול להשתבש נכנס...

ואז אנחנו עובדים על עצמינו בצורה הבאה:

אנחנו אומרים, אוקיי, אני עושה את זה, אך קודם אכין לעצמי משהו קטן לאכול או לשתות...או קודם אני צריך לסדר משהו...

המוח המפוחד מנסה לגרום לנו להשהות את הפעולה ולהרוויח זמן כי הוא יודע שאם לא נעשה את זה עכשיו, כנראה שלא נעשה את זה.

וכאן זה המקום שבו החלומות נופלים...זה המקום שהרעיונות שבאים אלינו מתעופפים כמו עשן חזרה לאוויר... זה המקום שבו המומנטום של הכן הנלהב הזה נשבר.

וזה בדיוק המקום שעלינו להוציא כמה נשיפות גדולות כאלה מהפה...ופשוט לעשות את זה מיד.

זה המקום שבו במקום ללחוץ על דוושת הברקס אנחנו לוחצים על דוושת התאוצה ועושים את זה עכשיו, מיד, בלי תירוצים, בלי לחשוב, פשוט מבצעים.

האנרגיה הזאת שרצתה להתבטא דרכינו היא אותנטית, היא האנרגיה האמיתית של מי שאנחנו.

אני רואה את זה ברמה תודעתית בצורה הבאה:

האינטליגנציה האינסופית רוצה לפעול דרכינו, האנרגיה של ההתלהבות היא כוח דוחף שרוצה להתבטא דרכינו החוצה, ואם אנחנו לא שמים לו ברקס עם ספקות, אנליטיקה, דאגות, ופשוט נותנים לכוח המתפרץ הזה להתבטא באמצעות פעולה בעכשיו, אנחנו נותנים לאינסוף לפעול דרכינו.

זה התדר שבו דברים קורים, זה התדר שבו ניסים מתרחשים.

זה כאילו האינסוף אומר לנו, תן לי לעבוד דרכך ועבורך, אל תשים לי מעצורים...תאמין! והרגע הראשוני הזה שבו אנחנו מרגישים את הדחף לעשות, את ההתלהבות הוא רגע כלכך אמיתי, הוא רגע של מתנה...ואנחנו צריכים לקחת את המתנה הזאת ופשוט לבצע.

אם היו מראים לנו את כל ההזדמנויות לפרוח, לפרוץ גבולות, להגשים חלומות שנתקעו בכמה שניות האלה שבהן נכנסו הספקות שהפכו לחוסר פעולה...

לא היינו מוכנים לתת להזדמנויות האלה לחכות.

והאמת זה מאוד פשוט...

תנסו את זה ותבינו איזה כוח זה כשהאינסוף מנסה לעבוד דרכינו ואנחנו מאפשרים לו.

אנחנו הופכים לנהר פורה של יצירתיות, זרימה ואנרגיה שכיף לחיות ממנה.

כל מה שצריך זה לתת לכן!!! הזה להיות כן על ידי הפיכתו לפעולה באופן מיידי.

עשו את הטלפון הזה... צאו למקום הזה... תלחצו על אישור...

קחו את היד המושטת לעברכם וקפצו לעבר הלא נודע... חבקו את חוסר הוודאות שמגיע עם הכן הזה...כי בחוסר הוודאות הזה נמצא הקסם.

המוח אוהב וודאות, והאנרגיה הזאת של הכן היא אנרגיה של חוסר וודאות, כאן הקונפליקט. ואנחנו צריכים בקונפליקט הזה לקחת החלטה ולבצע!

תרגישו את האנרגיה הזאת עולה, תרגישו את הכן הזה...ופשוט תעשו את זה עכשיו!

אפילו שזה מפחיד...וכן, זה יהיה מפחיד...אך תשנו את הפרשנות שלכם ל - זה מרגש!

כשאנחנו משנים את המילים ״זה מפחיד״ ל ״זה מרגש״ האנרגיה העוצרת הופכת לאנרגיה מאפשרת.

תרגישו את הכן! תבצעו באופן מיידי...כשהכן הזה עולה, כשההתלהבות באה, כמה נשיפות גדולות החוצה...ותעשו את זה. זכרו את זה:

הפחד / ההתרגשות הזאת של הכן!!! הוא דוושת תאוצה.

אלכס זיו